אוֹת ט
–
טֶבַע
–
חוּקֵי הַטֶּבַע הֵם חוּקֵי הַהִתְקַשְּרוּת בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.
–
כּל הַטֶּבַע נִמְצָא בִּי, רַק שֶהוּא הָפוּך מִמֶּנִּי – מִתְּכוּנוֹתַי, מִמַּחְשְבוֹתַי.
אֲבָל שְתֵּי הַצוּרוֹת קַיָימוֹת בִּי, גַּם אֲנִי וְגַם אַחְדּוּת כּוּלָם.
וַאֲנִי צָרִיך לְהַתְחִיל לְהָבִין אֶת שְתֵּי הַצוּרוֹת הַלָלוּ, לְקָרֵב וּלְגַלּוֹת אוֹתָן זוֹ מוּל זוֹ.
–
כֵּיוָן שֶנִּתְגַּלְגְּלוּ הָאוֹתִיוֹת וּבָאוּ בָּאָלֶף-בֵּית, שֶשָּם מִתְחַבְּרִים ב' אוֹתִיּוֹת ט' ר' בְּיַחַד, עָלְתָה הַט' וְלא נִתְיַישְבָה עִם הָר'. עַד שֶגָּעַר בָּהּ הקב"ה וְאָמַר לָה: "ט' ט', עַל מַה אַתְּ עוֹלֵית וְאֵינֵךְ מִתְיַישֶּבֶת בִּמְקוֹמֵךְ?" אָמְרָה לְפָנָיו: "הֲרֵי עֲשִׂיתַנִי לִהְיוֹת אוֹת בְּראש הַמִּילָה "טוֹב", וְהַתּוֹרָה פָּתַח בִּי "כִּי טוֹב", "וַיַּרְא אֱלוֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב". אֵיךְ אֶתְחַבֵּר לְהִתְיַישֵּב בָּאוֹת ר', שֶהִיא ראש הַמִּילָה "רַע"?" אָמַר לָה: "שוּבִי לִמְקוֹמֵךְ, כִּי אַתְּ צְרִיכָה לְאוֹת רַע. כִּי הָאָדָם, שֶאֲנִי רוֹצֶה לִבְרוֹא בָּכֶן, תִּכָּלְלוּ בּוֹ שְנֵיכֶן יַחַד. וְאַז יִהְיֶה נִבְרָא. אֲבָל אַתְּ לַיָּמִין וְהִיא לַשְּׂמאל". וְאָז חָזְרוּ הָאוֹתִיוֹת ט' ר', וְנִתְיַישְּבוּ זֶה בַּזֶּה בְּיַחַד. (ספר הזוהר)
–
–
|
|
|
אור ונקודה 